השקעות לטווח קצר: פיקדון בנקאי או קרן כספית?

יש כסף שאנחנו משקיעים לעשר או עשרים שנה, ויש כסף שאנחנו יודעים שנצטרך בעוד כמה חודשים או שנה.

אלה שני כספים שונים, ולכן גם דרך החשיבה עליהם צריכה להיות שונה.

כשמדובר בכסף לטווח קצר, המטרה בדרך כלל אינה "להכות את השוק". אנחנו רוצים שהכסף יעבוד, אבל במקביל חשוב לנו לשמור על רמת סיכון נמוכה יחסית ועל האפשרות להשתמש בו כשנצטרך.

שתי האפשרויות הנפוצות במצב כזה הן פיקדון בנקאי וקרן כספית.

פיקדון בנקאי

בפיקדון אנחנו מפקידים את הכסף בבנק לתקופה ובתנאים שנקבעו מראש. הריבית יכולה להיות קבועה או משתנה, ולעיתים הכסף סגור עד מועד מסוים או שנקבעות תחנות יציאה.

היתרון הגדול הוא הפשטות. אנחנו יודעים מול מי אנחנו עומדים, ובפיקדון בריבית קבועה גם יודעים מראש מה הריבית שנקבל.

החיסרון יכול להיות בגמישות. התנאים משתנים בין פיקדונות, ולעיתים משיכה לפני המועד אינה אפשרית או כרוכה בתנאים פחות טובים.

ומהי קרן כספית?

קרן כספית היא קרן נאמנות שמשקיעה בנכסים קצרים ובעלי סיכון נמוך יחסית, כמו פיקדונות בנקאיים, מק"מ ונכסים נוספים שעומדים במגבלות החלות עליה.

בשונה מפיקדון סגור, קרן כספית היא נזילה יומית. בנק ישראל מציין גם שרכישה ומכירה של קרן כספית באמצעות הבנק אינה כרוכה בעמלות קנייה ומכירה, ושהמיסוי בה חל על הרווח הריאלי.

אבל חשוב לזכור: קרן כספית אינה פיקדון. התשואה שלה אינה מובטחת מראש, והיא יכולה להשתנות בהתאם לסביבת הריבית ולנכסים שבהם היא משקיעה.

אז מה עדיף?

אין תשובה אחת.

אם חשוב לנו לדעת מראש את תנאי הריבית ואנחנו יודעים שלא נזדקק לכסף בתקופה שנקבעה, פיקדון יכול להיות פתרון הגיוני.

אם חשובה לנו נזילות גבוהה ואנחנו רוצים שהכסף יישאר זמין תוך כדי שהוא מושקע באפיק סולידי יחסית, קרן כספית יכולה להיות מעניינת.

והדבר שאנשים לפעמים מפספסים הוא שלא משווים רק את הריבית או התשואה בכותרת. צריך להשוות את מה שנשאר לנו בסוף, אחרי מיסוי, עלויות ותוך התחשבות בנזילות שאנחנו מקבלים.